כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אוחנה ואח'

פסק – דין

מונחת בפני תביעת שיבוב שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 14.10.2009, בבני ברק, ארעה תאונת דרכים בין רכב התובעת למשאית הנתבעים (להלן: "התאונה").

אין חולק שרכב התובעת נסע בנתיב הימני ואילו המשאית בה נהג הנתבע נסעה בנתיב השמאלי, כאשר בדעת שני הנהגים המעורבים היה לפנות שמאלה בצומת. כמו כן אין חולק, שבאופן עקרוני, שני הנתיבים מאפשרים פניה שמאלה.

המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלה מי מבין הנהגים המעורבים סטה עם רכבו חעבר נתיבו של האחר.

העידה בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינה נהגת הרכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד הנתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג המשאית (להלן: "המשאית").

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת/1 העידה בצורה ברורה וקוהרנטית, שהנתבע סטה מנתיבו לנתיב שלה ו"השתפשף" ברכבה.

לגישתו, כנראה רכב הנתבע רצה לבצע את הפנייה שמאלה, לא ראה את רכב התובעת, ופגע בו משום שיש שטח "מת" למשאית.

לאור האמור, ביקש ב"כ התובעת לקבל את התביעה במלואה, תוך חיוב הנתבע בהוצאות.

לטענת הנתבע, עת/1 היא זו שסטתה שמאלה לנתיב נסיעתו, מכיוון שהנתיב שלה לפניה שמאלה היה חסום בכלי רכב שחנו בצד הדרך.

הנתבע הבהיר שמכיוון שרצה לפנות שמאלה, לא היתה לו סיבה לסטות ימינה. לטענתו, בעת קרות התאונה המשאית הייתה במצב של עמידה. הגם, שעל מנת להשלים את הפנייה, הוא לא היה צריך לבצע סיבוב רחב תוך סטייה לנתיב הימני.

עוד הדגיש הנתבע כי התמונות של הצומת שהגיש ב"כ התובעת (ת/2), לא צולמו בזמן אמת, וכי הרחוב בו התרחשה התאונה עבר שיפוץ מאסיבי, כאשר בזמן התאונה הייתה מדרכה שאיננה קיימת היום.

דיון והכרעה:

כאמור לעיל השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי משני הנהגים המעורבים אחראי לקרות התאונה דהיינו, מי מהנהגים סטה לעברו של מי.

כבר כאן ייאמר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ברכב התובעת ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לדחות את התביעה.

ובמה דברים אמורים:

במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.

על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.